כל מי שנוסע מאתונה לכיוון צפון יוון, בין אם בדרכו ליואנינה, כפרי זגוריה או צומרקה, לא יכול לוותר על ביקור בעיירה הקסומה ארטה. העיירה, שנמצאת במחוז אפירוס, מתגלה כנקודת עצירה מרתקת המספרת סיפור של תרבויות עתיקות, נופים ציוריים, וגשר אחד עם אגדה שלא תישכח.
ארטה ממוקמת במרחק קצר מהחוף המערבי של יוון ומהעיר יואנינה, בלב אזור כפרי עשיר בנחלים, נהרות ושטחים חקלאיים פוריים. תושביה משלבים בין כפריים המתגוררים בסמוך לעיירה לבין אוכלוסייה עירונית קטנה יותר, שעוסקת בתחומי חקלאות, מסחר ותיירות. בעיירה חיים גם צאצאים של קהילות יהודיות שהיו באזור במשך מאות שנים.
העיירה אמפראקיה, הידועה בשמה הקודם מהתקופה הקלאסית, הייתה מיושבת כבר מימי הפרהיסטוריה. במאה ה-7 לפנה"ס הפכה לעיר מדינה חשובה עם חשיבות אסטרטגית רבה בזכות קרבתה לנהר ולים. תקופת הפריחה הגדולה של העיר הייתה בתקופת המלך פירוס מאפירוס במאה ה-3 לפנה"ס, שהפך את אמפראקיה לבירת ממלכתו.העיירה חוותה תקופות קשות בעקבות הכיבוש הרומי במאה ה-2 לפנה"ס, ועם הזמן התדרדרה לאחר הקמת ניקופוליס על ידי הקיסר אוקטביאנוס. במאה ה-11 מופיעה ארטה לראשונה בתיעוד תחת שמה החדש.במאה ה-13 הפכה העיר לבירת דספוטט אפירוס, אחד השרידים האחרונים של האימפריה הביזנטית. בתקופה זו נבנה מבצר ארטה, אשר היום נחשב לאחד המבנים הביזנטיים המרשימים ביותר ביוון. המבצר נבנה על חורבות החומות הקדומות של אמפראקיה ומכיל מגדלים מרובים, חלקם מהתקופה הביזנטית ואחרים מתקופות מאוחרות יותר, כולל תקופת שלטון העות'מאנים.
מבצר ארטה הוא אתר חובה לכל מבקר, עם חומות מרשימות, מגדלים ושערים שמספרים סיפור של עמידה איתנה לאורך מאות שנים. המבצר אירח מנהיגים ביזנטיים ועות'מאניים כאחד ושימש גם כמקום הגנה אחרון בימי מצור. כיום, אפשר ליהנות בו מהופעות תרבותיות במהלך הקיץ.הגשר המפורסם של ארטה, עוד אתר בולט בעיירה, מחבר בין העיירה לנהר ארכטוס. האגדה המקומית מספרת על הקורבן האנושי שנדרש על מנת לסיים את בנייתו של הגשר.בנוסף, בעיר נמצאים אתרים ביזנטיים מרתקים נוספים, כולל כנסיות מהתקופה הביזנטית, כשהמרשימה ביותר היא כנסיית פרתנאגורה הקדושה שנבנתה במאה ה-13.
הקהילה היהודית בארטה הייתה חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של המקום, ויהודיה עסקו במסחר ובמלאכה. במהלך מלחמת העולם השנייה נחרב רוב הקהילה, וכיום כמעט לא נותרו שרידים מוחשיים. עם זאת, הסיפור של היהודים בארטה נשאר חקוק בזיכרון הקולקטיבי של העיירה, והיהודים שהתגוררו בה נחשבים לחלק מהמרקם ההיסטורי של העיר.
הקהילה היהודית בארטה נחשבה לאחת הקהילות החשובות והעתיקות ביותר ביוון, ובמיוחד במחוז אפירוס, כחלק מקהילות היהודים הרומניוטים. הקהילה היהודית בארטה היא קהילה שמתחברת לשורשים עמוקים, והתושבים היהודים בה היו חלק בלתי נפרד מההיסטוריה והתרבות של האזור במשך מאות שנים, אם כי רשמית הוכרה הקהילה רק בשנת 1920. כיום, לצערנו, אין יהודים בעיר, והקהילה פורקה רשמית בשנת 1959.
היישוב היהודי בארטה החל ככל הנראה במאה ה-11, תחת שלטון האימפריה הביזנטית. בנימין מטודלה, שביקר בעיר בשנת 1173, מצא בה 100 משפחות יהודיות, שהתכנסו סביב בית הכנסת המוכר בשם "קהילת קודש תושבים". כבר אז הייתה קהילה יהודית מתקדמת ומכובדת, והיהודים היוו חלק בלתי נפרד מחיי המסחר והכלכלה של העיר.הקהילה פרחה במיוחד בתקופת השלטון העות'מאני, כאשר יהודים מגורשים מספרד, פורטוגל, סיציליה ומקומות נוספים הגיעו לאזור והצטרפו לקהילה המקומית. היהודים החדשים הקימו בתי כנסת נוספים לפי מקומות מוצאם, בהם בית הכנסת פוליזיה שהוקם על ידי פליטים מקלבריה ופוליה, בנוסף לבית הכנסת גרקה שהוקם במאה ה-13.הקהילה היהודית בארטה נחשבה לאחת מהקהילות החשובות באימפריה העות'מאנית במהלך המאה ה-16. יהודי ארטה עסקו במגוון תחומים כלכליים, בהם מסחר בינלאומי, תעשיית המשי והגבינה, והייתה להם נוכחות מסחרית משמעותית בוונציה ובאנקונה.
במאה ה-19, עם המעבר לשלטון היווני לאחר השחרור מהשלטון העות'מאני ב-1881, נהנו יהודי ארטה מחופש דת ומעצמאות כלכלית. בתקופה זו התפתחו מוסדות חינוך ודת יהודיים חדשים, בהם "חברת תלמוד תורה מעירנו זאת ארטה", שתמכה בלימוד תורה וחינוך בקרב הקהילה. היהודים השתלבו היטב בחיים העירוניים, והיו להם גם נציגים במועצת העיר.
בשנת 1940, ערב הפלישה הנאצית ליוון, חיו בארטה כ-400 יהודים. עם הכיבוש הגרמני, נעצרו רובם ונשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ. מתוך כ-384 היהודים שגורשו, מעטים בלבד הצליחו לשרוד את המלחמה על ידי הסתתרות בכפרים הסמוכים או בריחה מהעיר. לאחר המלחמה, חזרו לעיר כ-30 יהודים מתוך כ-50 ששרדו, אך הקהילה לא הצליחה להשתקם, ורוב היהודים היגרו לישראל, לארצות הברית ולאתונה.
לאחר המלחמה נעשו ניסיונות לשקם את הקהילה היהודית בארטה, אך ללא הצלחה מרובה. עד שנת 1958 נותרו בעיר כ-20 יהודים בלבד, ובשנת 1959 פורקה הקהילה באופן רשמי. המבנים היהודיים, בהם בתי הכנסת ובית הקברות היהודי, נהרסו או הוסבו לשימושים אחרים. כיום, נותרו בעיר עדויות מעטות על קיומה של הקהילה היהודית, אך האנדרטה שהוקמה בשנת 2000 מול חומות המבצר בעיר משמשת לזיכרון היהודים שנספו בשואה ולזיכרון הקהילה שנכחדה.
על אף שכיום אין יהודים בארטה, נותרו שרידים חשובים של המורשת היהודית בעיר. בין הבולטים שבהם נמצאים בית הכנסת פוליזיה והאנדרטה לזכר הנספים בשואה. יהודי ארטה השאירו אחריהם מורשת מפוארת שהייתה חלק בלתי נפרד מחיי המסחר, התרבות והדת בעיר במשך מאות שנים.
קהילת יהודי ארטה היא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה היהודית ביוון. למרות היעלמותה בעקבות השואה וההגירה, תרומתם של יהודי ארטה למסחר, לחברה ולחיים הרוחניים של האזור ניכרת עד היום. העיר ארטה נושאת עמה את זיכרון הקהילה שנכחדה, והאנדרטה שהוקמה לזכרם מהווה עדות נוספת לסיפורם של היהודים בעיר זו.
