הסכם לוזאן, שנחתם בשנת 1923 בין יוון ותורכיה, היה אחד מההסכמים המרכזיים שהשפיעו על מזרח הים התיכון במאה ה-20. הסכם זה היה תוצאה ישירה של מלחמת יוון–תורכיה (1919–1922) והוביל לחלוקה דמוגרפית דרמטית בין שתי המדינות. התנאים שהוסכמו כללו חילופי אוכלוסין רחבי היקף, שהשפיעו בצורה מכרעת על ההתיישבות היוונית באסיה הקטנה ובמזרח יוון.
הכפרים היווניים באסיה הקטנה היוו חלק חשוב מההיסטוריה וההתיישבות היוונית במשך מאות שנים. בעקבות הסכם לוזאן, רבים מהכפרים הללו פונו לחלוטין מתושביהם היוונים. הכפרים הידועים שפונו כוללים את:
חלק מהכפרים, כמו קאיאקוי, נשמרו על ידי התורכים ככפרי רפאים, אך רבים מהם הושמדו או אוכלסו מחדש בפליטים תורכיים שהגיעו מיוון במסגרת חילופי האוכלוסין.
הסכם לוזאן הסדיר חילופי אוכלוסין רחבי היקף בין יוון לתורכיה. אך מעניין לציין כי המעבר מתורכיה ליוון היה כמעט מלא, בעוד שהמעבר מיוון לתורכיה היה חלקי בלבד. קיימים מספר גורמים לכך:
ההשלכות של חילופי האוכלוסין היו דרמטיות במיוחד במזרח יוון. קליטת הפליטים היוונים מאסיה הקטנה השפיעה על אזורים כמו תראקיה ומקדוניה, שקלטו את רוב הפליטים. תהליכי הקליטה הללו שינו את פני האזורים הללו והובילו להתחדשות יישובים שהיו קיימים, להקמת יישובים חדשים, ולשינוי במרקם הדמוגרפי והתרבותי של האזור.הפליטים הביאו עימם את תרבותם, השפות והמנהגים שלהם, ובכך תרמו לעושר התרבותי של יוון המודרנית. באזורים כמו סלוניקי וקוואלה, שהיו מרכזי התיישבות עיקריים של הפליטים, נבנו מחדש כפרים וערים שהתמודדו עם השפעתם של חילופי האוכלוסין והמלחמה.
בהסכם לוזאן לא הייתה התייחסות ישירה ליהודים. ההסכם התמקד בחילופי אוכלוסין בין יוונים נוצרים אורתודוקסים לבין מוסלמים תורכים, ולא התייחס למיעוטים אחרים כמו יהודים, ארמנים וצוענים. למרות זאת, יהודים רבים שחיו באסיה הקטנה נפגעו במהלך מלחמת יוון–תורכיה ובטבח בסמירנה, ורבים מהם נאלצו לברוח או לעזוב את בתיהם.הקהילות היהודיות בערים כמו איזמיר (סמירנה) ואיסטנבול היו חלק חשוב מהחיים התרבותיים והמסחריים באזור. לאחר החורבן בסמירנה בשנת 1922, יהודים רבים עזבו את אסיה הקטנה, אך הם לא נכללו בחילופי האוכלוסין הרשמיים שהוסדרו בהסכם לוזאן. חלק מהיהודים שעזבו את תורכיה היגרו ליוון, שם התמזגו בקהילות היהודיות הקיימות, בעיקר בסלוניקי. אחרים בחרו להגר לאירופה או לארצות הברית.
הסכם לוזאן נחשב להסכם הראשון בעת החדשה שהסדיר חילופי אוכלוסין בכפייה על בסיס אתני ודת. הסכם זה יצר תקדים לפתרון בעיות אתניות ודמוגרפיות באמצעות העברת אוכלוסיות בהסכמה בין מדינות. רעיון ההפרדה האתנית נבע מהתפיסה שזו תביא ליציבות ושקט באזורים שסבלו מסכסוכים אתניים, והייתה זו הפעם הראשונה בעת החדשה שבה מהלך מסוג זה נערך בצורה מאורגנת ומוסכמת.