התרבות היוונית עשירה ומגוונת, מלאת מוטיבים עמוקים המבטאים את חוויותיו של העם לאורך הדורות. אחד המוטיבים המרכזיים והעמוקים ביותר בתרבות זו הוא הגעגוע – תחושה של כמיהה לעבר, לעיתים מדומיין, הנתפס כטוב יותר מהמציאות הנוכחית. תחושה זו מתבטאת במוזיקה היוונית המסורתית כמו גם בעכשווית, ומהווה כלי לביקורת חברתית ואף למהפכה תרבותית.
הגעגוע (νοσταλγία) בתרבות היוונית אינו סתם תחושה של חוסר; הוא מבטא צורך עמוק לחזור למשהו שאבד, לתקופה שבה החיים היו פשוטים יותר, נאמנים יותר לשורשים, ולעיתים קרובות – טובים יותר מהמציאות הנוכחית. זהו מוטיב החוזר שוב ושוב בשירים, בפולקלור, ובספרות היוונית, והופך לכוח משמעותי בזהות היוונית. ה"רבטיקו" (Ρεμπέτικο) – סגנון מוזיקלי שהחל להתפתח בתחילת המאה ה-20 – הוא דוגמה בולטת לכך. שירי הרבטיקו נכתבו ובוצעו לרוב על ידי קבוצות שוליים בחברה היוונית, והם מבטאים את הכאב והגעגוע של מהגרים, עניים, ואנשים שמצאו עצמם בחוסר תקווה. דרך מוזיקה זו, הפכו הגעגועים לאמצעי לבטא את התסכול מהמציאות הנוכחית, כמו גם את הכמיהה לשוב לעבר שהיה, או לפחות נראה, טוב יותר.
למרות שהגעגוע יכול להיתפס כנוסטלגיה פאסיבית, בתרבות היוונית הוא משמש לעיתים קרובות ככלי ביקורתי כלפי המצב הקיים. הגעגוע לעבר מדומיין או אידיאלי מעמיד את המציאות הנוכחית במבחן, חושף את הפגמים והחולשות שלה, ומציג אפשרות חלופית, גם אם היא רק במחשבה. בכך, המוזיקה היוונית הופכת לבמה לביקורת חברתית, באמצעות השוואה בין המציאות העכשווית לבין אידיאליזציה של העבר. אותה אידיאליזציה של העבר אינה מבטאת רק כמיהה לזמנים טובים יותר, אלא גם מהווה ביקורת על תהליכים שהובילו לאובדן ערכים מסוימים, לחוסר יציבות כלכלית, לאובדן קהילה, ולעיתים גם לפוליטיקה מושחתת. בכך, הגעגוע הופך לאמצעי מהפכני – כלי שבאמצעותו המאזינים עשויים לקרוא לשינוי ולחזרה לערכים הבסיסיים שהתרחקו מהם.
כמיהה זו לעבר אידיאלי יכולה להיתפס כמהפכנית בכך שהיא מערערת על הלגיטימיות של המציאות הקיימת. המוזיקה היוונית, עם מוטיב הגעגוע החזק שלה, הופכת לכלי רב עוצמה במאבק לשינוי חברתי. כשהעבר נתפס כטוב יותר, ההווה נדמה כפגום, וכך נוצרת תחושה של דחיפות לשינוי, לחזרה לשורשים, לאמונות, ולחיים שהיו, לפחות בזיכרון הקולקטיבי, שלווים ונכונים יותר.המוזיקה היוונית המודרנית ממשיכה במסורת זו, ומוסיפה למוטיב הגעגוע גם מימד של ביקורת על העידן המודרני, שבו ערכים כמו קהילה, משפחה, ופשטות נעלמים אל מול לחץ החיים המודרניים, הגלובליזציה, והשינויים הכלכליים והחברתיים המהירים.
הגעגוע הוא לא רק תחושת ערגה לעבר; בתרבות ובמוזיקה היוונית הוא הופך לכוח מהפכני וביקורתי כלפי המציאות הנוכחית. באמצעות מוזיקה כמו הרבטיקו, מצליחה התרבות היוונית להפוך את הגעגוע לכלי לביטוי אי שביעות רצון, לתקווה לשינוי, ולכמיהה לחיים טובים יותר – בין אם בעבר המדומיין ובין אם בעתיד האפשרי.
