"צפון יוון" ו"כפרי זגוריה" הפכו למושגים שגורים בקרב המטיילים הישראלים, עד כדי כך שיש החושבים שהם נרדפים זה לזה ואין בלתם בצפון יוון. אך בתוך אזור זגוריה, הכולל כ-46 כפרים ציוריים, יש כאלה שזכו לתהילה עולמית (בצדק), לצד אחרים שנזנחו – לא באשמתם – ושומרים על יופי וייחוד בלתי נשכחים. אני טוען בפני רבים מהמתכננים טייל באזור, כי ביקור בזגוריה לא יהיה שלם בלי לגלות את אותם כפרים פחות מוכרים, שמסתירים חוויות אותנטיות שאסור להחמיץ.
ויטסה (Vitsa) הוא אחד הכפרים היפים ביותר בזגוריה, ממוקם במרחק של כ-35 ק"מ מהעיר יואנינה ובגובה של כ-960 מטרים מעל פני הים. הכפר ממוקם על מדרון ירוק הצופה אל קניון ויקוס המפורסם ומציע נופים עוצרי נשימה של הטבע הפראי שמאפיין את אזור זגוריה. הרחובות הצרים המרוצפים באבן, הבתים המסורתיים והכיכרות המרכזיות יוצרים תחושה של חיבור עמוק להיסטוריה ולמסורת.
ויטסה מציעה מגוון בתי הארחה ייחודיים:
מיקום גיאוגרפי ומאפייניו
כפר דילופו (Dilofo) שוכן בלב אזור זגוריה שבצפון-מערב יוון, במחוז אפירוס (Epirus). הכפר ממוקם בגובה של כ-900 מטרים מעל פני הים, מוקף ביערות עבותים ונופי הרים עוצרי נשימה. הרחובות הצרים המרוצפים באבן והבתים המסורתיים הבנויים מאבן מקומית יוצרים תחושה של מסע בזמן. בזכות היותו סגור לכלי רכב, הכפר שומר על האווירה השקטה והאותנטית שלו.
האזור כולו נהנה ממעמד אוטונומי מיוחד בתקופת השלטון העות'מאני, מה שאפשר פיתוח כלכלי ותרבותי מרשים במאות ה-18 וה-19. בזכות פטור ממיסים וממשל עצמי, זגוריה הפכה לאזור שוקק פעילות מסחרית, ואנשיה נודעו כיזמים וסוחרים מצליחים. כפרים כמו דילופו נהנו מצמיחה כלכלית שהובילה לבניית בתים מפוארים, כנסיות מרשימות וגשרים אייקוניים. דילופו, בהיותו כפר קטן ושקט יותר, שימש מקום מפלט לאנשי מסחר עשירים שברחו מרעש הערים הגדולות.
תושבי הכפר הם צאצאים של משפחות שהגיעו מהאזור הרחב של אפירוס. בעבר הם עסקו בעיקר בגידול צאן, חקלאות ובמסחר. כיום, אוכלוסיית הכפר קטנה, ורבים מבתיו משמשים כבתי נופש או אירוח. התושבים שעדיין מתגוררים בו מנהלים אורח חיים מסורתי, ומספרים בשמחה למבקרים על ההיסטוריה והמנהגים המקומיים.
לכפר דילופו יש גם צד מיסטי. אחת האגדות המקומיות מספרת על אישה שהלכה ביערות הסמוכים ונעלמה, ורוח רפאים שלה נראתה לכאורה בקרבת הכנסייה המקומית. סיפור נוסף מתאר אבן בכיכר המרכזית שמביאה מזל טוב לכל מי שמאחל בקול רם משאלה בעמידה עליה.
בכפר מתקיימים מפעם לפעם אירועים תרבותיים ופסטיבלים קטנים, במיוחד בקיץ ובחגים דתיים. פסטיבל פופולרי הוא חגיגת "פאניגירי" המקומית, שבה תושבים מתאספים לריקודים מסורתיים, אוכל ושתייה, תוך שמירה על צביון התרבות המקומית.
המטבח המקומי של דילופו מבוסס על חומרי גלם פשוטים אך איכותיים: גבינות מקומיות, בשר טלה, ומאפים מסורתיים. אחת ממנות הדגל היא פאי זגוריה (Pita Zagorisia) – פאי מלוח ממולא בגבינות, תרד או בשר, הנאפה בטאבון. בכפר פועלות מספר מסעדות קטנות המגישות מאכלים מסורתיים בבישול ביתי.
כפר דילופו מציע חוויות למטיילים המחפשים עומק ואותנטיות. ניתן להשתתף בסדנאות הכנת מאפים מסורתיים, ללמוד על אריגת צמר מסורתית או לצאת לסיורים מודרכים עם תושבי המקום, שיספרו על ההיסטוריה, הטבע והתרבות המקומית. כדי לתאם, ניתן לפנות לבעלי בתי ההארחה המקומיים, המתווכים בין המבקרים לסדנאות השונות.
דילופו מציע מספר אפשרויות לינה בבתי אירוח קטנים ומקסימים, חלקם משומרים בצורה אותנטית עם תקרות עץ וקמינים, ואחרים מודרניים יותר אך שומרים על רוח המקום. מומלץ להזמין מקום מראש, במיוחד בעונות התיירות.
בזמן שרוב המטיילים מסתפקים בביקור בכפרים הידועים כמו מונודנדרי או פפינגו, דילופו מציע חוויה שונה לחלוטין. זהו מקום שבו ניתן לחוש את נשמת זגוריה האמיתית – השקט, היופי הפשוט, והחיבור ההדוק למסורת. הכפר מציע הזדמנות לראות את זגוריה מזווית אחרת, אותנטית ומרתקת, שאין לה תחליף במסלול הרגיל.