זגוריה והכפרים שבו הפכו ליעד מועדף על המטיילים הישראלים ביוון בעשור האחרון, ובעיקר בחמש-שש השנים האחרונות, והם ממשיכים לזכות להכרה נרחבת גם בקרב התיירות הבינלאומית. עדות נוספת לייחודו של האזור ניתנה על ידי אונסק"ו, שהעניקה לו מעמד של אזור לשימור בזכות ערכו התרבותי והטבעי יוצא הדופן.
תמיד אני מוצא את עצמי תוהה אם ראיתי את כל מה שיש לזגוריה להציע, אך יודע שהשאלה היא רטורית. זגוריה, כמו יתר האזורים ביוון, הוא עולם בלתי נדלה של יופי וחוויות – נופים עוצרי נשימה, מיתוסים מרתקים, אתרים נסתרים ותושבים עם סיפורים ייחודיים. כך בדיוק הרגשתי כששמעתי לראשונה על כפר ורדטו ועל גרם המדרגות המיוחד שלו, המכיל למעלה מ-1,100 מדרגות – חוויה שלא יכולתי לוותר עליה.
בצפון יוון, בין הרי זגוריה השופעים יופי פראי, שוכן הכפר ורדטו (Vradeto), הכפר הגבוה ביותר באזור, בגובה של 1,340 מטרים. כפר זה, המכונה "המרפסת של זגוריה", מציע לא רק נופים עוצרי נשימה אלא גם הצצה לעברו ההיסטורי המרתק. הדרך היחידה לגשת אליו בעבר הייתה באמצעות פלא הנדסי יוצא דופן – מדרגות ורדטו
מדרגות ורדטו (Vradeto Steps), הידועות גם כ"סקאלה של ורדטו", הן שביל אבן מתפתל שנבנה במאה ה-18. אורך המדרגות כ-1.5 ק"מ, והן מכילות 1,100 מדרגות המשתרעות על פני הפרש גובה של 250 מטרים. המדרגות נבנו באומנות מרשימה, תוך שימוש בטכניקת "יבוש" (ללא מלט), ובאבנים שחורות ולבנות שסודרו בשלושה נתיבים – לאנשים, לבעלי חיים ולמשא.בניית המדרגות, שנמשכה כ-20 שנה, הייתה פתרון יצירתי לכפר מבודד שהיה מנותק מכל גישה נוחה. עד שנת 1974, המדרגות היו הדרך היחידה להובלת אנשים וסחורות מוורדטו לכפרים הסמוכים, כמו קפסובו (Kapesovo). לאחר סלילת כביש חדש, המדרגות איבדו את תפקידן המעשי, אך שמרו על מעמדן כאתר מורשת.בשנת 1988, מדרגות ורדטו הוכרזו כאתר שימור היסטורי בשל חשיבותן האדריכלית והעדות לחיי התושבים בתקופה שבה האזור היה מבודד. כיום, הן מהוות אטרקציה תיירותית מרתקת עבור מטיילים המחפשים חוויית הליכה מאתגרת ונופים מרהיבים.
ורדטו שוכן בפינה שקטה ואותנטית של זגוריה, והוא משמר את האווירה המסורתית של כפרי האזור.שמו, שמקורו בשפה הולאכית העתיקה, משמעותו "אשוח", ומעיד על הצמחייה הטבעית שאפיינה את האזור.כיום מתגוררים בכפר כ-20 עד 30 תושבים בלבד, רובם מבוגרים. בעבר התפרנסו תושבי הכפר מחקלאות, רעיית צאן ועבודות בנייה באבן, תחום שבו נחשבו למומחים. כיום, תיירות הפכה למקור ההכנסה המרכזי של התושבים.
הכפר נוסד במאה ה-16 על ידי משפחות זגוריסיות שחיפשו מקלט מהשלטון העות'מאני. במשך מאות שנים, התפתח ורדטו כמרכז למסחר בצמר ואומנות בניית האבן. נקודת מפנה משמעותית בתולדות הכפר הייתה בשנת 1930, עם הגעתם של הסרקצאנים (או "סקיניטס"), קבוצה נוודית שהביאה עמה מסורת של רעיית צאן והתמזגה עם האוכלוסייה המקומית.
הסרקצאנים (Sarakatsani) הם קבוצה אתנית יוונית נוודית למחצה, המוכרת גם בשם "סקיניטס" (אנשי האוהלים):
ורדטו מציג דוגמה מרשימה לאדריכלות אפירוטית מסורתית:
למרות מיעוט התושבים כיום, הכפר שומר על מסורות עתיקות: