למרות קרבתו של האגם לאתרי תיירות מיוחדים ופופולאריים כמו אגם פלאסטירה, הרי הפינדוס ומנזרי מטאורה, אגם סטפניאדה נותר חבוי מהעין הציבורית. האם זהו סוד שמור עבור חובבי השקט והשלווה? או שמא מדובר בפנינת טבע שממתינה להתגלות מחדש?
במרחק מה מדרכי התיירות המקובלות ביוון, שוכן לו אגם סטפניאדה, פלא טבעי שנולד רק לאחרונה בהיסטוריה הגאולוגית של האזור. האגם אינו סתם נקודת מים באיזור נידח, אלא עדות מרשימה לכוחות הטבע שהמשיכו לפעול על פני האדמה גם בתקופתנו. בעוד שברחבי יוון מפוזרים אגמים מלאכותיים שהוקמו בעשורים האחרונים, אגם סטפניאדה מתבלט בתור אחד האגמים הטבעיים הבודדים שנוצרו במהלך המאה ה-20. אך מדוע הוא נותר כל כך נסתר מהעין? ומה מחכה למטיילים שיעזו לחקור את המים השקטים שלו?
יוון היא ביתם של מגוון אגמים, ורובם אכן מלאכותיים. כ-38 אגמים מלאכותיים הוקמו ברחבי המדינה, שנועדו בעיקר לשימושים חקלאיים או ליצירת אנרגיה הידרואלקטרית. לעומת זאת, ישנם רק כ-50 אגמים טבעיים, שמקורם בתהליכים גיאולוגיים עתיקים יותר. אגם סטפניאדה שייך למעטים שנוצרו עקב שינויי טבע מקומיים יחסית לאחרונה (בשנות ה-60 של המאה ה-20) בעקבות מפולת אדמה שחסמה נהר קטן.
אגם סטפניאדה ממוקם במרכז יוון, באזור קרדיצה, שהינו פחות מתויר בהשוואה לחלקים אחרים של המדינה. האגם קטן יחסית, עם שטח של כ-2 קמ"ר ועומק ממוצע של 30 מטרים. האזור מסביבו כפרי ושקט, הרחק מהכבישים הראשיים ואתרי התיירות הגדולים, מה שתורם לאנונימיות שלו. אגם סטפניאדה כמעט שאינו מופיע במדריכי תיירות, מה שמאפשר למבקרים ליהנות מטבע בתולי ושלווה יוצאת דופן.
ישנן מספר סיבות לכך שאגם סטפניאדה אינו מתויר כמו אגמים אחרים. ראשית, הגישה אליו אינה נוחה במיוחד. הכבישים המובילים אליו הם כפריים, ולא תמיד מתוחזקים כראוי. שנית, המודעות לקיומו נמוכה יחסית, ורק מטיילים המחפשים את השקט והפינות הנסתרות יגיעו אליו. בנוסף, האזור הסובב אינו מפותח מבחינה תיירותית, מה שמגביל את כמות השירותים כמו מסעדות, מלונות ותחבורה ציבורית.
למרות אנונימיותו, האגם מהווה פינת חמד לאוהבי טבע ושקט, ומאפשר חוויות ייחודיות כגון דיג, שיט קטן או רחצה, אם כי המים הקרים עשויים להיות מאתגרים. האגם נחשב לאזור טבעי שמור ולכן אין מתקנים מסודרים לרחצה, אך השקט והפסטורליה שבו בהחלט מציעים חוויה אותנטית.
